מאור סחר 1994 בע"מ נ' דבאח

פסק דין

הצדדים הסמיכו את ביהמ"ש לפסוק בתיק זה על דרך הפשרה, דהיינו, על סמך החומר המונח לפתחו של ביהמ"ש.

למרות זאת, הגישו לי הצדדים בישיבה הקבועה ליום 3.1.10 מסמכים נוספים שלמעשה לא היו לטענתם בידיעת מי מהצדדים ולמעשה חלק מהם נטען, כי מהווים הרחבת חזית אסורה.

הטענות של התובעת פשוטות. הנתבע שימש כבעלים של חב' מחלבת ארדן והיה חתום על שטר חוב כערב להתחייבויות של ארדן כלפי התובעת.

נוצרה התחייבות על בסיס שני שיקים שמסרה ארדן ושלא נפרעו בסכום של 2,126 ₪, נכון לתאריך 3.6.05.

משלא נפרעו השיקים האלה נתבע הנתבע באופן אישי.

התובעת הסתמכה על כרטסת הנה"ח שלה המתארת את קיומו של החוב והמתייחסת לסכומים כאלה או אחרים ששולמו בין השאר ע"י הנתבע ואשר נטענו לגביהם טענות שונות ע"י הנתבע.

טענתו העיקרית של הנתבע היתה "פרעתי". דהיינו, הוא אינו חב בסכום האמור אשר נפרע על ידו.

טענה זו הופכת את נטל הראייה להוכיח מצידו של הנתבע, כי חוב שכזה אינו קיים.

הנתבע טען, כי כרטסת הנה"ח אינה מבטאת את המצב האמיתי בהתקשרות בין הצדדים וכי היא נמצאת בשליטתה של התובעת.

לראיה טען כי עפ"י הכרטסת שצורפה הסתיימו היחסים בין הצדדים ב- 12.06, שעה שבפועל נמשכו עד 2.08.

הנתבע לא הביא שום ראייה, כי היתה מערכת יחסים נמשכת בין הצדדים מ- 12.06 וכמי שנושא בנטל הראייה להפריך את טענות התובעת הוא לא עמד בהם כלל, ומה פשוט היה יותר מבחינתו להציג ראיות שכאלה אם היו ברשותו ואם מערכת היחסים בין הצדדים נמשכה?

זאת ועוד, נטענו טענות ע"י הנתבע כנגד מסמך בכתב, דהיינו טענה למשל כי סוכם בע"פ על 15% הנחה, אך בפועל לא הוצגו מסמכים בכתב בעניין ומאחר ולא התקיימו חקירות אין ביכולתי להכשיר טענה זו, שהיא טענה בעלמא.

בישיבה מיום 3.1.2010 הציג הנתבע מסמך, אשר יש בו לטענתו כדי להפריך את טענות התובעת. מסמך זה לימד על כך כי ארדן התאגדה בתאריך 16.2.05 ואילו החשבוניות אליהן מפנה התובעת בתביעתה הן חשבוניות המתייחסות לחיובים שנוצרו ב- 2004 ואשר ההתייחסות אליהם הינה ביחס ל"מחלבה קטנה" ולא לארדן, דבר הסותר את עצם יצירת החוב ע"י התובעת. טענה זו היא טענה חדשה שזכרה לא עלה בתצהירו של הנתבע. לא עלתה בהליכי הבקשה לרשות להתגונן בפני כב' הרשם מוראני, ולמעשה אפילו אינה עולה בקנה אחד עם טענת "פרעתי" ביחס לחוב נשוא כתב התביעה, שכן או שחוב נוצר ונפרע או שחוב מעולם לא היה קיים.

אשר על כן, אני דוחה טענה זו של הנתבע, הן בשל הרחבת חזית והן בשל חוסר סבירותה אל מול שאר הטענות שהעלה במקומות שונים.

אני מקבל אפוא את התביעה ואולם סבור בנסיבות העניין שראוי להצמיד את הסכום בלבד ללא הוספת ריבית.

התביעה מתקבלת אפוא על סכום של 2,126 ₪, כאשר הסכום צמוד בלבד ולא נושא ריבית מיום יצירת ההתחייבות – 3.6.05 ועד התשלום המלא בפועל בתוספת אגרת הוצל"פ 151 ₪ ובתוספת שכ"ט עו"ד בגובה של 650 ₪ + מע"מ (בהתחשב בכך שמדובר היה בהליך גם בפני הרשם).

סכום זה ישולם ע"י הנתבע לתובעת תוך 30 יום שאם לא כן סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

ניתן היום, י"ז טבת תש"ע, 03 ינואר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: